כל בו חצי חינם בע"מ ואח' נ' פאפאיה קידס בע"מ ואח'

פסק דין

בתיק זה הוגשה תביעה בה עתרו התובעות לחיוב הנתבעים בתשלום סך של 152,856 ₪, בטענות להפרת חוזה שכירות אשר נכרת עם נתבעת 1 ובערבות אישית של נתבעים 2 ו- 3.

הנתבע 3 הגיש כתב הגנה ובמסגרתו טען שיש לדחות את התביעה כנגדו, בין היתר מאחר וכבר ב- 20.4.11 מכר את כל זכויותיו בנתבעת 1, בהסכם אשר כלל התחייבות לשחרר אותו מכל ערבות שהעמיד לה.

בד בבד עם כתב ההגנה, הגיש הנתבע 3 גם הודעת צד ג' כנגד נתבעים 1 ו- 2 וכנגד הצד השלישי 3, פאפאיה אחזקות בע"מ, ובמסגרתה טען שככל שיחויב בתשלום כלשהו לתובעים, על הצדדים השלישיים לפצותו על כל סכום שיחויב ועל הוצאותיו.

הנתבעים 1 ו- 2 לא הגישו כתב הגנה מפני התביעה העיקרית ואף לא מפני ההודעה לצד ג'. כך גם צד ג' 3. מאידך, הודיעו הנתבעים 1 ו- 2 כי אין מקום למתן פסק דין בהיעדר כתב הגנה שכן הם מנהלים מו"מ ליישוב המחלוקות מול התובעות.

ביום 19.12.13 הגישו התובעות והנתבעים 1 ו- 2 הודעה בדבר הסדר פשרה אליו הגיעו במסגרת הליכי גישור שהתנהלו לאחר פגישת מהו"ת. בהסדר שהוגש נקבע, בין היתר, שהתביעה נגד נתבע 3 תמחק והנתבע 3 לא יחויב בדבר כלפי התובעות. מאחר שהנתבע 3 לא היה צד להסדר הפשרה האמור, נקבע ביום 22.12.13 שיש להבהיר את התייחסות הנתבע 3 להסדר הפשרה. בתגובה מיום 25.12.13 הודיע נתבע 3 שאין הוא מתנגד להסדר הפשרה, אף שלא היה צד להליכי הגישור, אך הוא עומד על פסיקת הוצאותיו בגין ההליך שהוגש נגדו. בהודעה נוספת מיום 1.1.14, הודיעו כלל הצדדים על הסכמתם שסוגית ההוצאות תוכרע בין הנתבעים 1 ו- 2 לבין נתבע 3 בלבד.

לפיכך, לא נותר אלא ליתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה שבין התובעים לנתבעים 1 ו- 2, למחוק את התביעה כנגד נתבע 3 בלא צו להוצאות בכל הנוגע ליחסי התובעים והנתבע 3, ולהכריע בשאלת ההוצאות שבין הנתבעים 1 ו- 2 לנתבע 3. ביחס להודעה לצד ג', ממילא שבמחיקת התביעה נגד נתבע 3 אין עוד בסיס להודעה לצד ג' וגם דינה להימחק.

ביחס להוצאות הנתבע 3, טוען הנתבע 3 כי בהסכם מיום 20.4.11 התחייבו כלפיו, בין היתר, גם לשאת בכל הוצאה שתהיה לו אם תוגש נגדו תביעה כגון זו. עוד טוען נתבע 3 כי בטרם הגיש כתב הגנה והודעה לצד ג' בגין תביעה זו, פנה לנתבעים 1 ו- 2 ודרש מהם אישור שלא יחויב בכל תשלום בגין התביעה, אך פנייתו לא נענתה. הנתבע 3 טוען שיש להשית על נתבעים 1 ו- 2 תשלום הוצאותיו בהתאם לתעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין בהתחשב בסכום התביעה ובסך כולל של 14,663 ₪.

בתגובתם, טוענים נתבעים 1 ו- 2 כי אין בסיס לבקשה. הנתבעים 1 ו- 2 מציינים שמיד לאחר הגשת התביעה החל מו"מ ליישוב המחלוקות ובמסגרתו גם הוסכם שהמועד להגשת כתבי ההגנה יוארך. דיווח על הסכמה זו הועבר לב"כ הנתבע 3 כך שלא היה כל צורך בהגשת כתב ההגנה או ההודעה לצד ג'. עוד טוענים נתבעים 1 ו- 2 כי ההוצאות הנתבעות מופרזות.

מעיון בטיעוני הצדדים נראה שאכן, משהוגשה התביעה גם נגד נתבע 3, אך טבעי היה שהנתבע 3 יפנה לקבלת סיוע משפטי ויישא בהוצאות הכרוכות בכך, בין אם בהגשת כתבי טענות ואף אם במיצוי המגעים מול יתר בעלי הדין. נוכח התוצאה שהושגה, הסדר בו נטלו על עצמם נתבעים 1 ו- 2 את כל ההתחייבויות כלפי התובעות, אין סיבה שהנתבע 3 יישא בעלויות שנגרמו לו נוכח הגשת התביעה נגדו.

מאידך, כאשר החל מו"מ בין התובעות לנתבעים 1 ו- 2, כאשר הוסכם שנוכח אותו מו"מ ניתנה ארכה להגשת כתבי הגנה, לא ברור מדוע ביום 13.10.13 הוגשו כתבי ההגנה וההודעה לצד ג' על ידי נתבע 3. נראה שהידברות בין ב"כ הצדדים הייתה מייתרת את ההשקעה שהייתה כרוכה בהגשת כתבי בי דין מצד נתבע 3.

עוד ראוי לציין כי הנתבע 3 מפנה להסכם המכר עם נתבעים 1 ו- 2 אך באותו הסכם נקבע שההשתתפות בהוצאות תהיה לכל היותר בסכום שהינו לפי התעריף המינימאלי המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין. הנתבע 3 מפנה לאותו רף עליון שנקבע אך איננו מביא כל פרט באשר לעלויות בהן נשא בפועל.

בנסיבות אלו, אני סבור שיש מקום לחיוב הנתבעים 1 ו- 2 בתשלום הוצאות לנתבע 3, אך בשים לב לכך שההליך הסתיים בתוך זמן קצר, בלא כל דיון, בלא שהנתבע 3 חויב בדבר, וכאשר עוד מלכתחילה הוסכם על מתן הארכה להגשת כתבי הטענות. אני סבור שבנסיבות אלו יש להשית על נתבעים 1 ו- 2 את תשלום הוצאות נתבע 3 בסך של 3,500 ₪.

אשר על כן אני מורה כדלהלן:

אני מאשר את הסדר הפשרה שבין התובעות לבין נתבעים 1 ו- 2 ונותן לו תוקף של פסק דין.

התביעה כנגד נתבע 3 נמחקת בלא צו להוצאות.

ההודעה לצד ג' – נמחקת.

הנתבעים 1 ו- 2 יישאו בהוצאות נתבע 3 בסך של 3,500 ₪.

בכל הנוגע לצד ג' 3, פאפאיה אחזקות בע"מ, שלא הגישה כלל כתב הגנה, אין צו להוצאות.

האגרה בגין התביעה תוחזר לתובעות באמצעות העברתה לב"כ התובעות, ובכפוף לתקנות.